יש לא מעט מורים שלא מתאימים למערכת בכלל, ולא מתאימים למה שהמערכת זקוקה, בשנים האחרונות בפרט. אז קיבלנו מורה שעבר הכשרה כלשהי. והוא לא מצליח להחזיק כיתה.
"להחזיק כיתה" זה מושג בעולם החינוך שאומר שאתה נכנס לכיתה, התלמידים שלך מבלי שאתה צועק , מבלי שאתה מתחנף. פשוט מתוך זה שהם מעריכים אותך.
מתי תלמידים מעריכים מורה ? אין נוסחה אחת. אבל יש לא מעט מורים שסיגלו לעצמם עמוד שדרה ועמידות, שיודעים איך לדבר עם התלמידים, ונותנים תחושה לתלמיד שהוא בידיים בטוחות. כל מורה מוצא את הדרך שלו להגיע למעמד יציב בכיתה. אבל הדרך הזו של מורה לתפוס את מקומו בכיתה היא לוקחת זמן.
היא לוקחת זמן כל שנה על פעם מחדש כי מורה מקבל כל שנה תלמידים חדשים,כיתות חדשות יש אומרים שההערכה היא של חודשיים. אבל זה למורה וותיק.
עבור מורה חדש זה תהליך שיכול לקחת לפחות חצי שנה אם לא שנה ושנתיים עד שימצא את קולו ואת היכולת שלו להיכנס לכיתה בביטחון כלשהו. ועדיין אחרי 5 ו – 6 ו -10 ו – 20 שנה יש כיתות שיפתיעו מורה והוא יצטרך שוב להתמודד ולתפוס את מקומו בכיתה, ובדרך ללמוד משהו חדש, ולהגדיר את עצמו מחדש. זה לא מפתיע כמובן כי זה נכון לכל מקצוע בחיים אנחנו מתפתחים ומשתנים, אי אפשר לדרוך במקום, גם אם ממש מתעקשים משהו קורה ונותן לנו בעיטה.
אז כמו שכתבתי בתכניות להכשרת מורים לא מדברים על הפחד ההתחלתי. מה זה הפחד הזה ? הפחד של הכניסה לכיתה חדשה, שתגיד את הדבר הלא נכון, שתלמידים ילעגו לך, שלא יספרו אותך, שלא תצליח להשתלט על הכיתה. פחד טבעי לגיטימי. תשאלו כל מרצה כמה מלחיצה אותו הרצאה או אומן או זמר, אין ההתחלה שהיא לא פשוטה.
ואז מגיע מורה בשנה הראשונה מצמידים לו חונך לפעמים טוב יותר לפעמים פחות. לא הצליח במהלך השנה להחזיק כיתה, יש סיכוי סביר שיפוטר (אני חושבת ששינו את הכללים היום אבל זה עדיין משהו דומה מקסימום שנתיים).
אין התייחסות לתהליך, לצמיחה ובטח שאין ליווי מספיק נכון, שמפרק יחד עם המורה את מה שהוא עובר. הליווי הוא טכני או פדגוגי, לא רגשי , אולי קצת בסטאז' אבל גם לא באופן מעמיק.
אז לא הייתי מפטרת מורה חדש שאני רואה שהוא עושה תהליך אם לא הצליח להחזיק כיתה בשנה הראשונה וגם לא בשנייה. הייתי אחר כך שואלת אם הוא מתקדם ורלוונטי.
גם ככה ההיקלטות מסובכת ומורכבת מאוד בהתחלה, צריך לעשות שנת סטאז' לרדוף אחרי אישורים וכו' ולקבל רישיון הוראה. זו התעסקות פרוצדוראלית לא קלה ולא חלקה, שאגב לא קיימת בשום מקום עבודה הגיוני.
ואיכשהו באורח פלא בדיוק בשנה הראשונה של מורה בדיוק אז צצות בעיות בבית. ראיתי את זה לא אחת. בנוסף לזה שהוא צריך להסתגל לגדול להתרגל יש התמודדות לא פשוטה בבית. למה דווקא אז?
ציפיות – הרבה מורים שנכנסים למערכת לא מבינים את רמת התובענות שלה, גם הצעירים שזו ההתנסות הראשונה שלהם בעולם העבודה וגם אלו שעשו הסבה. במיוחד אלו. הרבה מורים שעשו הסבה בונים על משרה קלילה, הם לא צופים את המורכבות , התובענות, השעות הרבות, וכך גם הבית לא מוכן. ואז הם צריכים להיות נוכחים לא מעט ולא רק בבקרים, יש ערבים, התכנסויות, ועד ועוד והם מוצאים את עצמם מבקשים מבן הזוג שיעזור, שהוא זה שיהיה עם הילדים ויישאר בבית, פתאום מורה מגלה שהוא לא יכול להחסיר ימים באופן חופשי. ולהיות חולה אולי יסתכלו עליו בעין עקומה.
וואוווו כמה שזה קשה בהתחלה. ומנגד עומד הבית שלא ידע שזה מה שהולך להיות והעולם משתנה ואז צצות סיטואציות מאוד מורכבות. זה לא פשוט במיוחד לא בהתחלה. איפה צריך לדבר על זה???
בתכניות להכשרת מורים. זה צריך להיות מדובר שם, וצריך להיות מדובר גם מול מפקחים ומנהלים הם צריכים להיות מודעים לקשיים של ההתחלה ולאפשר גמישות עד שמורה ילמד את המערכת ויתחייב אליה. שנתיים לא מספיק בתור התחלה.
מעבר לליווי ? סבלנות והרבה של כל הגורמים.
Comments