נקודת מבט אישית - הכנה לבגרות, הנדסת תכנה
ההכנה לבגרות היא מסע בפני עצמו ככה לפחות אני רואה את זה. המסע שלנו מתחיל בכיתה י'.
במקרה שלי כמורה להנדסת תכנה אני מלמדת גם בכיתה י' גם בכיתה י"א. בסוף כיתה י"א ניגשים
התלמידים לבגרות חיצונית. בגרות של 3 שעות, צריכים לענות על 5 שאלות בכתב.
אני לא מתכננת מראש את המהמורות והקשיים אבל מודעת אליהם היטב. מכיוון שזו מגמה ולא
מקצוע חובה באופן טבעי יש נשירה. הנשירה הראשונה היא במהלך כיתה י'. רוב התלמידים מגיעים
ללא ידע מוקדם בתכנות מה שמציב אותם באותה נקודת התחלה, וגם אלו שמגיעים עם ידע מוקדם
זה לא ממש עוזר להם :
חסרים להם הרגלי תכנות נכונים, וחסרה להם היכולת לגשת לבחינה בכתב.
ניתן ללמוד תכנות ללא מורה, באופן עצמאי בבית, חד משמעית. התפקיד שלי כמורה שמגישה
לבגרות הוא להכין אותם לבחינת הבגרות, לדרישות ממנה, ליצור להם סימולציות מתאימות ,כך שהם
יגיעו מוכנים הכי טוב שהם יכולים לבחינה.
זו המומחיות שלי כמורה. יש לי את היכולת להכין תלמידים לבחינת בגרות באופן מופלא. כמובן שזה
תהליך. האם בחינת בגרות היא must ? בעיני לא. אבל כמורה אני כן אוהבת את התהליך האישי של
כל תלמיד ותלמיד.
אז בכיתה י' הם לומדים את יסודות התכנות ואצלנו עושים גם פרויקט ב"אסמבלר". זה לא קל לאף
אחד מהתלמידים, חלקם נאחזים בשיניים ומסיימים את השנה בשן ועין, חלקם פורשים, שלא לומר
אפילו בורחים, וחלקם מבקשים להעמיק.
בחינת הבגרות היא בסוף י' ויש בה 3 חלקים : יסודות , מבנה נתונים, oop .
החלק הראשון נשען על כיתה י'.
אני באופן קבוע מלמדת את מבנה נתונים , לעתים oop .
מבנה נתונים הוא החלק הכי קשה בבחינה – כל שנה בתחילת השנה אני משתכללת בהצגת התחום.
אני יודעת שהולך להיות להם מאוד קשה זה מקצוע קשה יחסית.
אני יודעת שלפעמים הם ממש יכעסו עלי, הדרך רצופה בעליות וירידות לא פשוטות לאורך השנה. אני מאמינה וחושבת שכולם יכולים, לחלקם יהיה מאתגר יותר, והם ילחמו בשיניים. וגם אני לאורך השנה יודעת שאדאג, כי למרות שהם יכולים אני לא יודעת בוודאות איך הם הולכים להגיב לקשיים בדרך .
אני לא יודעת מראש איך יגיבו לפרקים הנלמדים ,אבל יודעת אילו פרקים הם קשים במיוחד, ויודעת לאילו תלמידים הולך להיות קריעת ים סוף.
אני אומרת להם בפתיחת השנה "זה החלק הקשה, וההתחלה במיוחד. לא הולך להיות קל, אבל
עברו אותו לפניכם ויעברו אחריכם. לא היו לי תלמידים שנכשלו כן היו לי תלמידים שהיה להם מאוד
קשה".
כלומר אני מכינה אותם לקושי שמצפה להם כי קפיצת המדרגה היא גדולה לפחות בעיני, אבל יחד עם
זאת אומרת להם שהם יכולים לעבור את זה, לפחות מבחינתי וזה תלוי בהם מה יעשו. יש תלמידים שגם
בשלב הזה נושרים. הרבה פחות מאשר בכיתה י' כי קשה להם לעזוב, אחרי שהשקיעו שנה שלמה, והם אוהבים את האוירה ותחושת הייחודיות. אבל יש תלמידים שזה גדול עליהם, או שהם מוכנים להודות בעובדה שהם פשוט לא אוהבים את המקצוע.
יש תלמידים שמגיעים ולא תמיד ברור לי אם באמת יעברו והנה הם מצליחים כל פעם להגיע לקו הגמר, ובהצלחה יפה.
אני לא יושבת איתם הרבה בפרטניות ופותרת איתם תרגילים, זה פחות אני אבל לאורך השנה, אני
מביאה המון תרגילים וסוגים של תרגילים, שאלות שלא הצליחו לפתור נפתרות תמיד על הלוח, המון
הכנה לקראת כל בחינה, המון הכנה לקראת הבחינה הסופית. הרבה ידע שצברתי. הם מרגישים שהם בידיים בטוחות. בטוחות כדי להיכשל ובטוחות כדי להגיע לקו הגמר. הם חוששים מאוד מהמבחנים שלי אני לא מקלה עליהם במבחנים. אבל הם צולחים אותם.
ראיתי שיש נקודת זמן קבועה, שבה יש נפילה , יש כישלון של הרבה תלמידים, היא מופיעה מעט
לפני הסוף לפני בחינת המתכונת האחרונה. אני לא נהנית כמובן שהם נכשלים אבל זו נקודה מהותית
מבחינתי. אני אף פעם לא נבהלת ממנה , זו חוויה שאני יודעת לתווך להם. אני יודעת לומר שזה חד
פעמי אבל זה אומר שיש נקודות לשפר. זה חלק מהתהליך שלהם ושלי. אני אוהבת את הנקודה הזו,
כי אני יכולה להראות להם שלא צריך להילחץ, שזה טבעי, שזה קורה, והשמיים לא נופלים, זה לא
פוגע להם בציון ההגשה במידה והם חוזרים לעצמם.
למדתי במשך השנים שאני יודעת להכיל יפה נקודות נפילה וכשלון של תלמידים. בעיני כשלון הוא מקום ללמידה, זה לא מחייב שיהיה כשלון אבל חשוב לי שהם יפתחו עמידות וחוסן ואני חושבת שכשלון הוא חלק מהתהליך.
ההבנה שאין הבטחות, שאני יכול להיות יום אחד למעלה יום אחד למטה,
ההבנה שלמרות הכל ממשיכים להניע את הגלגלים, שכשלון לא מגדיר אותי, שמותר להיכשל, שזה חלק מהדרך,
ההבנה שהמורה מכיל את זה, ואם ארצה מאוד אגיע לגמר בדיוק כמו שתכננתי,
ההבנה שהמורה שלי לא אוהב אותי פחות או מאמין בי פחות בגלל הכשלון
ואז משהו בתוכי יכול להכיל את זה גם.
לא תמיד קל להם בתהליך הזה, חלקם כועסים עלי, רואים בי את הגורם המכשיל. אני מאוד כנה
איתם ומדברת בגובה העיניים, לא מוכנה ליפות את המציאות. אבל תמיד אוהבת אותם. מי שקשה לו או לא אחת להוריו להכיל כשלון לפעמים משליך את זה עלי, אני הופכת להיות האויב. מה גם שבסוף הדרך הם מצליחים בבגרות ואז זו הוכחה בעיניהם שאני הייתי הבעיה. ויש כאלו שיגידו שההכנה הזו והתהליך הביא
אותם להגיע לבגרות מאוד מוכנים.
הרוב הם החלק השני, אבל לא קל לי גם עם אלה שכועסים עלי. אף אחד לא אוהב להפוך לשק
חבטות. במקרים כאלה כשקשה לי אני בודקת מה קשה לי אם הייתי אמורה לנהוג אחרת. ומסיקה
מסקנות כל פעם מחדש. כן גם אני לומדת כל הזמן.
התמונה הכוללת היא גם מורכבת , אני לא לבד מלמדת את התלמידים הללו. לצידי יש מורות
שמלמדות אותם פרויקטים, ומורה שמלמדת oop . ותמיד יש השוואה בין המקצועות השונים. אבל
בפרויקטים אין בחינת בגרות בסוף י"א, והבחינה של י"ב היא אחרת משל הבגרות. הציונים
בפרויקטים שואפים ל – 100 אצל כולם. עושים איתם לא מעט עבודה אבל היא שונה, היא יותר
עוטפת אין מבחן בסוף בו אתה לעצמך לבדך. כתיבת הפרויקט היא לא לגמרי עצמאית לפחות אצלנו
בבית ספר, זו התמודדות שונה.
ונוח לתלמידים להתבלבל ולומר הנה בפרויקטים אני 100 ואצלך 60 הבעיה היא אצלך. יש לנו לא
מעט ישיבות צוות סביב זה. אני מאוד מחוברת ואוהבת את תהליך וכמו שכתבתי הוא כן משתכלל אצלי משנה לשנה בכל ההיבטים. מול התלמידים, מול ההורים ולא אחת גם מול המורים. כי תלמיד לחוץ יש לו נטייה להפעיל את כל המערכת. למדתי להיות עמידה במקום הזה ולהיות שלמה עם מה שקורה. כי אני מבינה את האיכויות של הדרך ואת מה שאני מביאה איתי בתוך הדרך הזו. לא שאין מקרים מערערים עדיין יש ואני עדיין לומדת. כי מי הבטיח שיהיה קל ? :-)