תלות, תלות ועד הפעם תלות – הורים, מקומות עבודה, ומוסדות השלטון הבינו שכדי שהמשק יוכל לעבוד באופן שוטף וללא תקלות, המשק זקוק למשהו שבו הילדים יוכלו לשהות בזמן שההורים יוצאים לעבודה.
כיום המשהו הזה הוא בית ספר.
תלות שניה – המצב רוח של המורה או הכימיה בין המורה לילד שלי. פה אני אחזור לפרק – האם
מורה יכול להרוס לתלמיד את החיים או לפגוע בתלמיד ? בכל קושי בין תלמיד למורה הבית נדרש
להתגייס זו מראה .
תלות שלישית – המצב החברתי של הילדים הלך והתדרדר, המון ילדים חוו מצבי רוח משתנים
הישיבה בבית לא היטיבה עם רוב הילדים העדר המסגרת פגע בהם רגשית, העדר המפגש עם
החברים, אין סיבה טובה לקום בבוקר. כולנו כמבוגרים מכירים מצבים כאלה של סמי דיכאון ישיבה
בבית ואי יציאה החוצה , כשאין תכלית, כל זה יכול לגרום לירידה משמעותית במצב הרוח ובתפקוד.
שהות משפחתית מרובה יחד – אחד הדברים שהקורונה הביאה איתה, זה הסתגרות של תאים
משפחתיים יחד. משפחה זה תמיד אזור מאתגר, זה רחוק מלהיות רק אזור אידילי משפחה היא אחד
מכרי ההתנסות הכי משמעותיים בחייו של אדם. ובהסתכלות כזו ברור שבתא המשפחתי לרוב יש
עניינים, שיעורים , תיקונים וכו... השהות הזו יחד דרשה הסתכלות והתבוננות עצמית עלי , על
הזוגיות שיש או אין לי, על הילדים שיש או אין לי . איך אני מתפקד כאיש משפחה איך אני מתפקד
כהורה. איך התקשורת שלי עם הילדים שלי, התגלו מצבים לא פשוטים. אולי אני לא מכיר לעומק את
הילדים שלי ? איך אני מתמודד עם זה שלילד שלי קשה כרגע ? עם זה שלילד שלי יש מצבי רוח. היו
לא מעט מצבים של חוסר אונים , ולא מעט הורים חשבו שהשהות בבית גורמת לזה, הרגישו חסרי
אונים מול ילדים קמלים או ילדים שמפתחים התנהגויות של אלימות, שימוש בסמים ואלכוהול ולכן
המסקנה הייתה שהחזרה לבית ספר הכרחית. "המסגרת שומרת"
חופשים – זו אותה סיבה עדיין, תלות בבתי הספר כדי להמשיך לעבוד. תחת יוקר מחיה כמעט בלתי
אפשרי להכיל חודשיים של חופש גדול בעלויות לא הגיוניות . כשהמורים "מרשים" לעצמם לצאת
לחופשה של חודשיים תמימים. הרי אין חיה אחרת כזו במשק. הפער הבלתי נתפס בין ימי החופשה
של המורים לימי החופש של ההורים עלה ונחשף במלוא הדרו בתקופה הקשוחה שעברנו. אז אם
המורים "הרשו" לעצמם לומר שקשה , קיתונות של רשף וכעס הופנו אליהם איך מרשים לעצמם .
האוכלוסייה בארץ הגיעה למצב שהיא לא יכולה להכיל קושי של מישהו אחר. זה פשוט לא יכל להיכנס
למערכת עמוסה בקשיים תסכולים והתמודדויות יומיומיות.
החומר שהילדים לומדים בבית ספר - לא ממש מעניין את ההורים ולרוב הם חושבים שהוא ממש לא רלוננטי, גם התלמידים מרגישים לא אחת שהחומר לא רלוונטי לא מעניין ויותר מזה שבית ספר לא רלוונטי אליהם.
הבעיה ? שאין אופציות אחרות מעבר למוסד שנקרא בית ספר, כדי להחזיק את המשק, כדי שתהיה מסגרת לילדים , כדי שיהיה אויר לנשימה בבתים.
ומה אף אחד לא אוהב להרגיש ? שהוא תלוי במישהו או משהו אחר. שהוא נתון לחסדיו של גוף ענק.
אז אם נסכם את המצב פה במדינה –
הרבה הורים ממעטים לפגוש את הילדים שלהם במהלך השבוע
המשק תלוי בבתי הספר כדי שיתקיים שבוע עבודה תקין
יש פער לא הגיוני בין חופשות הילדים לחופשות ההורים
מצבם הרגשי של הילדים תלוי בקיום מסגרת קבועה ועקבית.
החומר הנלמד בבית ספר הוא הדבר האחרון המעניין את ההורים.
אבל הורים ידאגו להתלונן אם זה לא ימצא חן בעיניהם .
הורים לא תופסים את בית הספר כרלוונטי לילדים שלהם .
תלמידים לא תופסים את בית ספר כמקום רלוונטי ו/או תורם.
אף אחד לא אוהב להיות תלוי במשהו או מישהו אחר ולהיות מתון לחסדיו.