האם עבודת ההוראה היא שליחות ? לא יותר מכל עבודה אחרת שקיימת במשק. יש משפט שאומר "כל עבודה מכבדת את בעליה" . ואכן כך הוא. מעצם היותה של עבודת ההוראה מקושרת עם הורים וילדים , וילדים הם נושא רגיש עבורנו אנחנו מצפים ליותר.
אבל עם יד על הלב כהורים, אנחנו עצמנו עושים אלפי טעויות עם הילדים שלנו, ואנחנו לא מגדירים את ההורות כשליחות. הוראה היא עבודה מעניינת, בהחלט מאתגרת, דורשת יכולות חשובות, אבל כל מקצוע והיכולות שנדרשות ממנו.
אני לא אוהבת את ההגדרה של שליחות. מי שנמצא בהוראה אוהב את זה לרוב, מוצא בזה משהו, זה ממלא אותו. כמו ההוא שמפתח אלגוריתמים, כמו ההוא שיושב בנאסא, כמו ההוא שנשאר בקבע, וההיא שמנגנת, וההיא שרוקדת.
אני לא אוהבת את ההגדרה של שליחות כי היא הופכת להשתלחות. יש ממנה ציפיה לא ריאלית. יש בה קורבנות, קדושה מעונה, מלבישים על זה , משליכים ומשליחים על זה. הוראה היא עבודה מעניינת מאתגרת מספקת ממלאת אבל היא עבודה.
אני כן מוצאת את עצמי מתעסקת עם תלמידים והורים מחוץ לשעות ההוראה אבל זה חלק מהעבודה שלי ואפילו מההנאה - התקשורת, התשובות, ההכוונה.
אבל בסוף בסוף הבית קודם להכל, יש לי עוד משמעות מרובה בחיי מעבר להוראה, אני יודעת להפריד, יודעת שזה מקום עבודה, ויודעת להנות ולטייל ולהיות עם המשפחה. אני לא בשליחות סזיפית שלא מסתיימת.
כדאי להוריד את השליחות הבומבסטית, בשביל המורים, כדי שלא יתלו עלינו דברים שהם לא שלנו, בשביל ההורים שידעו שיש להם יד וחלק במה שקורה עם הילדים שלהם לטוב ולרע. הם השביל המוליך העיקרי. זה אומר שהאחריות אצלם ואפילו הכוח, לא משנה מה המורה עושה, הבית קובע.
ובשביל כל האוכלוסייה – בשביל הצניעות והורדת להבות האש וחרצובות הלשון שלא מתאימות בשום אופן.
Comments