השתלמויות

השתלמויות זה נושא יקר לליבי, אני חושבת שאפשר לעשות השתלמויות נהדרות אבל כרגע זה ממש לא המצב. אני מאמינה שהשתלמויות הן הזדמנות עצומה של המערכת לחלום להתפתח ולהביא כיוונים חדשים.

כיום אנחנו מחויבים בהשתלמויות מעצם מבנה השכר וכמי שרוצים לקדם אותו זו אחת הדרכים מעבר לוותק ולתפקידים במערכת. הייתי באופן אישי בלא מעט השתלמויות, לצערי אף לא אחת מהן משמעותית. מה זה אומר משמעותי עבורי ? השתלמות שאני יכולה לדבר ולשתף את מה שעובר עלי ? השתלמות עם תיאורי מקרה, השתלמות שנופלים לי בה אסימונים ותובנות חדשות.

השתלמות שמרחיבה את נקודת המבט שלי. מביאה תיאוריות חדשניות בנושא התודעה.

למה דווקא אלו ?

מעצם התפקיד של מורה ההתפתחות התודעתית ממש חשובה ומשמעותית אחרת נשארים מאחור. לא נשארים מאחור בגלל פדגוגיה אלא בגלל הבנה לא נכונה של המציאות המשתנה.

ההשתלמויות שקיימות היום רבות מהן הן מס שפתיים. עבודה עם google classroom או בניית אתרים, או עבודה עם ה- moodle , יצירת סרטונים ב - power point , תכנון זמן.

זה לא שהכלים הללו לא חשובים, אבל לרוב הם לא רלוונטים בחיי היום יום של המורה , אין להם המשכיות הם לא נכנסים למערכת ומוטמעים בה. מורה למד משהו בהשתלמות אם בית הספר לא ערוך לכך זה לא יקרה.

ובחלק מההשתלמויות מוצגים כלים שמורים יכולים ללמד את עצמם לבד או מפגש בית ספרי של שעתיים יסגור את הפינה.

ככה שההשתלמויות הן בזבוז כסף משווע בעיני, שממש לא מקדמות את המערכת.

קיימות גם השתלמויות של סיורים, סרטים, סיורים לימודיים בחו"ל.

כל אלו זה אנשים חיצוניים למערכת, או חברות חיצוניות למערכת, הרבה כסף שזורם לגורמים חיצוניים.

השיטה הזו פסולה, שחוגים יהיו חוגים, מי שרוצה ללמד עבודה עם כל מיני כלים טכנולוגיים שיפתח קורס ומי שרוצה יירשם באופן עצמאי. השילוב הזה של אנשים שחציים מהמערכת וחציים ממש לא , לא תורם למערכת ולא להתפתחות המורים.

הייתי משקיעה ב- 2 סוגי השתלמויות : התפתחותיות ומקצועיות.

השתלמויות מקצועיות בתחום המקצועי כדאי שיהיו פנים בית ספריות , שיהיה מורה שמלמד את הצוות במהלך השנה או באופן מרוכז ותומך במהלך השנה, שיקבל על זה שעות תפקיד. כך גם ניתן למלא משרות במערכת למי שחסרה משרה מלאה בשנה מסוימת, וגם משתמשים בכוח האדם שבמערכת וגם חוסכים כסף.

מורה שמוביל תלמידים שהתפיסה שלהם מתרחבת ומשתנה מדור לדור צריך להכיר את תלמידיו, לדעת איך לגשת אליהם, איך ליצור קשר, איך לא להיבהל משינויים איך להתמודד. לכן נדרשת השתלמות שנוגעת במהות התפקיד, השתלמות שמלווה התפתחות אישית.

ההשתלמויות שנוגעות בהתפתחות האישית כן צריכים להיעשות על ידי אנשי מקצוע מתאימים, אנשים שיודעים ועברו תהליך , והם צריכות להיות בשלבים: קורס יסוד, קורס מתקדם 1, קורס מתקדם 2 , קורס העמקה, קורס ריפוי פחדים, חיבור גוף נפש. אפשר לתת פה עוד רעיונות באופן כללי המרחב מלא מלא בהמון אפשרויות נהדרות של קורסי התפתחות. כל בית ספר או מורה יכול לבחור לעצמו קורס שישתתף בו לאחר הכשרת המורים. שיעבור כל מורה 3,4 קורסים לפחות, כל קורס כזה הוא משמעותי ותורם למורה ולתלמידים שלו, ובכלל באופן כללי.

כמה קורסים כאלה לעשות ? אפשר אינספור. מה עושה מורה שפחות מתחבר לרעיון הזה ? זו שאלה טובה. צריך למצוא דרך שמדברת אליו שגורמת לו להתעניין ולרצות להתפתח. יש מגוון עצום אני מאמינה שכל מורה ימצא משהו שמדבר אליו. ואפשר לרווח זמנים בין כל קורס לקורס ולהוריד את הקשר בין השתלמויות לקידומי שכר. ומעבר להכל זו מהות התפקיד של מורה ההתפתחות. אז מי שמתאים להוראה יהיה מחויב גם לקורסים הללו, כל מורה יודע כמה הם משמעותיים, ואיזו מתנה זו אם זה יהיה במסגרת של ההתפתחות המקצועית.

אני באופן אישי מלווה על ידי אשת מקצוע כזו ואף השתתפתי במגוון קורסים.

מה זה נתן לי ?

אני אביא דוגמא:

לפני שנתיים כשהתחלתי לחנך את הכיתה הנוכחית שלי, הסתבר לי שהתלמידים שלי וההורים שלהם נכנסו לפייסבוק שלי וקראו פוסטים שלי. פוסטים די אישיים שדיברו על כל מיני דברים שעברתי בחיי. עבר רחש מביך בין התלמידים בכיתה ואפילו בשכבה ואולי גם בין ההורים.

אחד התלמידים באיזשהו שלב החליט להעביר את זה לרכזת שלי והיא סיפרה לי. היו לי יומיים קשים הסתגרתי השתבללתי הרגשתי מובכת, הרגשתי אי נוחות גדולה להגיע לבית ספר הייתה לי תחושת שיימינג ובושה גדולה.

וככה הגעתי עם זה למדריכה שלי, פתחנו דיברנו עיבדנו ראינו מה זה עושה לי, איזו תחושות זה מעורר בי למה הגיע הדבר הזה לפתחי ? הרי לא סתם מופיעים אירועים בחיינו. הצלחתי לעבד את תחושת השיימינג או הבושה העמוקה שהרגשתי, הרגשתי איך זה מרגיש כשמדברים עליך, ראיתי שזו גם חוויה משותפת לי ולכיתה שלי. שמה שאני מביאה איתי זה חשוב להם. ההבנה שהחיים לא תמיד מושלמים, ההבנה שלכל אחד יש התמודדויות והבנה של חמלה ואי שיפוטיות. כי זה אחד הדברים הכי חזקים שאני מביאה כמורה.

בסוף המפגש איתה הרגשתי אסופה ומאוד שלמה עם עצמי ועם מה שאני מביאה איתי.

ורק אז הגעתי לכיתה, למפגש עם תלמידי החינוך שלי. רק אז אמרתי להם שנודע לי שהם "עשו עלי סיבוב" בחצי חיוך, סיפרתי להם איך הרגשתי, על המבוכה התחושה של חדירה לפרטיות , נכון שהפוסטים היו גלויים אבל עדיין. וסיכמתי את המפגש ב- "אני מביאה את מה שאני מביאה לכיתה כמורה בזכות מה שעברתי לא למרות, ואני גאה במה שאני נותנת לכם". היה שקט כמו שלא היה מעולם. באותו יום הנושא נסגר, ירד מהפרק, העוקץ יצא והמשכנו בדרכנו המשותפת שידעה עוד ארועים.

עבורי זו דוגמא שללא עיבוד הייתי בוודאות נכנסת לסחרור מיותר שהיה יכול להימשך ולהיסחב איתי, וכמה מהר יצאתי ממנו לאחר מפגש אחד של עיבוד.

השליחות בהוראה >>

<< השמירה בהפסקות