אז בתחילת הדרך לא היה לי קל, אבל למדתי יחסית מהר איך המערכת עובדת, למדתי להיות מורה. המנהלת שלי כמוני בתחילת הדרך לא סמכה עלי בהתחלה, אחרי שנתיים כמורה, מתוכן שנה כמחנכת, היא הצליחה לגלות אותי , ביחד איתי.
אני למדתי שאני מורה טובה, לא ידעתי לומר אז למה אבל הרגשתי שאני טובה וגם היא ובכלל מסביב הרגישו שאני כזו. ואז לאט לאט זרמו אלי כל מיני תפקידים. הקמתי בבית ספר שעבדתי בו אז את מגמת הנדסת תכנה למדתי באופן עצמאי את תוכנית הלימודים ואיך להגיש לבגרות. התנסיתי לא מעט : התחומים הקבועים היו מתמטיקה - מהשנה הראשונה הגשתי לבגרות , הנדסת תכנה והעיקר, בעיני, חינוך כיתה. בין לבין לימדתי קורס במדעי הרוח שבניתי על העליות הראשונות, התנסיתי בלמידה מבוססת פרויקטים ונהניתי מאוד.
בשלב הזה כבר אין לי שאלה לגבי איכות ההוראה שלי והיכולת שלי ליצור קשר עם תלמידים מכל הסוגים בכל הרמות. לא אחת נקראתי "להציל" קבוצות שהתקשו מאוד, ולהעביר אותם בגרות. היו שולפים מורה שלא מצליח להתמודד עם הכיתה ושמים אותי במקומו. לא ידעתי לשים את האצבע למה אני מצליחה בזה.( וכמובן שליפת מורה היא לא תמיד החלטה קלה או נכונה, אבל זה היה חלק מהתפקוד של המקום.) באותה נשימה ידעתי גם ללמד תלמידים מצטיינים ולרוץ איתם קדימה.
בשנה הרביעית ביקשתי לעצמי רגע עצירה ושקט. עברתי משבר לא פשוט בבית ולא רציתי לחנך. המנהלת שלי לא מיהרה לשחרר. וכך מצאתי את עצמי רכזת מקצוע במתמטיקה, רכזת מגמה של הנדסת תכנה, ומלמדת בפעם הראשונה 5 יח"ל מתמטיקה.
השנה הזו הייתה סוערת וקשוחה עבורי ממש. הייתי צריכה לנהל 2 צוותים. מתמטיקה + מדעי המחשב . נכון בית ספר קטן אבל עדיין 8 מורים במתמטיקה ומורה נוסף במדעי המחשב. לא היה לי קל עם הצוות, אני מאוד ברורה עם עצמי במי שאני כמורה אבל כמובן יש הרבה סוגי מורים. ולגייס מורים למחויבות ללקיחת אחריות מלאה על השדה שלהם זו משימה לא פשוטה. ואז היא הייתה עבורי בלתי אפשרית. ככה שהצוות בדרכו עשה לי חיים קשים בלשון המעטה.
ככה שנתיים החזקתי בקושי רב עד שהחלטתי שזה יותר מדי, יצאתי לשבתון ולא חזרתי לאותו בית ספר.
אבל הסיפור האמיתי היה דווקא בכיתה - בכיתת המתמטיקה של ה- 5 יח"ל. כבר סמכתי על עצמי שאני יודעת ללמד, אבל הייתה בכיתה קבוצה שממש לא סמכה עלי. ערערה על הסמכות שלי בכל הזדמנות, הלכה להתלונן אצל המנהלת, עשתה לי את המוות. הם הצליחו לערער אותי מבתוכו, הרגשתי שאני לא מספיק טובה ולא יודעת מספיק את החומר. הם הצליחו ליצור מרד מולי ולערער אותי גם בתחומים אחרים כמו הנדסת תכנה. פתאום אבד לי הבטחון להיכנס לכיתה וללמד אפילו חומרים שכבר הכרתי בעל פה. הם יצאו למלחמה מולי כשהמלצתי על מעבר ל- 4 יח"ל עבור חלקם שלא צלחו את הבחינות וקיבלו ציונים נמוכים בכיתה.
בסוף אותה שנה בחופש הגדול ישבתי ולמדתי את חומר הלימוד, ברמה הכי גבוהה שיכולתי. הקפתי כתבתי כל מה שאפשר. לא הסכמתי להיכנס לכיתה ולהיתפס לא מוכנה. ואז מהמקום הזה כשאני מלמדת אותם בי"ב התמונה התבהרה. שמתי לב שגם בשנה הקודמת ראיתי נכון אבל בתוך איבוד הבטחון האישי לא יכולתי לתפקד. וכמובן עדיין היו שאלות שלא הייתי מוכנה אליהן ותמיד יש מה ללמוד.
הבנתי שאותה קבוצה זקוקה לגבולות ברורים, שיש להם אופי התנהלות מסוים, של דורסנות, של מגיע לי והתפקיד שלי כמורה היה לשים את הגבולות האלה. לשקף להם את מה שעליהם לעשות כדי להצליח. מהמקום הזה המרד שכח. אותם תלמידים שהתעקשו להישאר ב - 5 יח"ל ירדו עברו מאוד מהר ל- 4 יח"ל כי באמת לא יכלו לחומר, פתחו פערים ולא למדו.
למדתי אחרי השנתיים הללו לסמוך היטב על האינטואיציה שלי כמורה, יחד עם זאת הבנתי שתמיד יגיעו אתגרים שיגרמו לי לשאול את עצמי מה אני לומדת פה, זה אף פעם לא נגמר בדיוק כמו בחיים.
וזה עדיין נכון, גם השנה היה לי מקרה מאתגר. אבל המקרים האלה לא מערערים אותי כמו אז, אני יודעת שאני לומדת משהו ומאוד מהר משחררת ומטמיעה משהו חדש. כמובן ששליטה מיטבית בחומר הלימוד היא דבר חשוב. יחד עם זאת גם בשנים האחרונות יש ששואלים אותי שאלה בכיתה ואני לא יודעת לענות עליה, או שתלמיד מביא פתרון מאוד ייחודי ולוקח לי זמן לוודא שהוא נכון. זה לא מערער אותי כיום. כי יש תלמידים מבריקים שרואים דברים שאני לא רואה, התפקיד שלי הוא לתמוך בהם לפתח את הפוטנציאל הזה, וללוות אותם במקומות שהם צריכים אותי, במקומות שהם פחות צריכים את ההדרכה שלי אני משחררת . לעומתם יש כאלה שזקוקים להדרכה יותר צמודה. יש לי מענה לכל אחד מהתלמידים. אני יודעת בדיוק מה אני נותנת. ועדיין תמיד לומדת.
לגבי הריכוז, זו הייתה התנסות בפני עצמה שממנה היו לי תובנות אחרות. יחד עם זאת הנחתי את זה בצד בשנים שבאו אחרי. אחרי הריכוז בשני הכובעים והתהפוכות האישיות בחיי יצאתי מאוד מותשת. הייתי צריכה לעצור רגע מכל הבחינות ולהתחיל מחדש תוך שאני שמה לב לכוחות שלי ולא לוקחת על עצמי יותר ממה שאני יכולה נכון לרגע מסוים. למדתי להקשיב לעצמי. ואני שמה על זה דגש עד היום לבחור את מה שבאמת נכון לי ובקצב שלי. זה עדיין חלק מהלמידה שלי.
Comments