כדי להשתחרר מהתלות (ראו פוסט ..) ובכלל , צריך להיווצר תיקון תפיסתי חברתי מהשורש הבסיסי של המדינה:
מדינת ישראל צריכה לעבור שינוי חברתי ותפיסתי עמוק, שינוי שצריך לחלחל לכל בית בישראל, למוסדותיה של המדינה , ולחברות המעסיקות עובדים, חברות עצמאיות וחברות ממשלתיות. זהו מהלך שהמדינה צריכה להוביל. והוא הרבה יותר רחב מאשר רק מערכת החינוך.
אנחנו מדינה שמקדשת עבודה קשה, שמקדשת מרוץ להישגיות במיוחד בתחומים אינטלקטואליים :
אולימפיאדות מתמטיקה/מדעי המחשב, שמקדשת את ההיי טק, שמקדשת את התעשייה הביטחונית,
אם נשים עינינו על כך אפשר לקרוא לזה מקדשת את "הגבריות" המתפרצת.
ושנים שמדברים על שוויון בין נשים לגברים כשהתזוזה העיקרית הייתה להוציא את הנשים מהבית
לכיוון של הדברים שיהיו קרייריסטיות וישתלבו במקצועות ההיי טק כמו הגברים.
נוצר עיוות לא פרופורציונאלי. זה לא שנשים באמת יכולות לוותר על הצורך שלהן להיות ולגדל את
הילדים שלהן ולדאוג להן. אבל החברה התעלמה מכך שוב ושוב.
תסתכלו על חופשות הלידה ? בסך הכל 3 חודשים, זה לא נתפס. יש הרבה אימהות וכיום גם אבות
שהיו שמחים להיות יותר עם הילדים בבית, יש הורים זקוקים לכך ותינוקות שזקוקים לכך. יש גם
הורים שמוכנים אחרי שבוע לחזור לעבודה. אין בעיה אבל תנו את אפשרות הבחירה. זה קיים בחלק
מהמדינות האירופאיות. תכירו בצורך לגדל את התינוק.
לעומת חופשת הלידה הקצרצרה יכול כל גבר לצאת למילואים ככל העולה על רוחו והוא מוגן ומגובה
על ידי המדינה כך שאי אפשר לגעת בו.
כבר אמרתי – מדינה שמקדשת את הגבריות המתפרצת ?
כי מלחמה לפתחנו כל הזמן ואנחנו צריכים להיות בהיכון ואירן יושבת לנו על הגדר ועוד מעט יורה
בכל אחד ואחד מאיתנו. ואם היא לא עושה את זה נתגרה בה כדי שתעשה את זה ונצדיק את עצם
קיומה של התעשייה הביטחונית ועל הדרך נתקוף בסוריה כדי שלא יהיה שקט בעוד אזור של מדינת
ישראל.
שמישהו כבר יעצור את הטירוף הזה.
שהדגש יעבור ממלחמה ותפיסה בטחונית מעורערת לחינוך, ולחיים טובים וברווחה. שהדגש יעבור לאיך חיים בשפע, בשמחה , בקהילתיות. שימו לב שהמדינה מגויסת באופן תמידי במצב בטחוני רעוע, משתמשים בנו שוב ושוב באותם מקומות רגישים.
איך עם כל כך הרבה מוחות מבריקים , ואומת הסטרטאפ -
לא השכלנו לייצר מבנה חברתי תומך אמיתי ?
לא השכלנו לייצר חיים ברווחה ?
לא השכלנו לייצר יכולות הגשמה מגוונות מעבר להייטק ?
לא השכלנו ליצור ולתמוך בחיי תרבות עשירים ? חיי יצירה עשירים ?
איך לא השכלנו לתמוך בספורט ? במוסיקה ? בתאטרון ?
איך לא השכלנו ליצור תמיכה רגשית עקבית לכל אדם ואדם במדינה ?
יצרנו מפלצת ביטחונית ענקית שאליה מגויס כל אדם במדינה. אין אין על התחושה הזו של הביחד כאשר קיים אירוע בטחוני מתגלגל במדינה. אבל יש לזה מחיר עצום. רגשי, כלכלי, שלא לדבר על אובדנים. ואז כשהאירוע מסתיים, הביחד מתפרק ונשארים אנשים בבדידות שלהם ללקק את הפצעים.
הדברים צריכים להתהפך, נכון שזה ממש מפחיד לשחרר את הרעיון הביטחוני, אבל ניסינו אותו 74 שנים, למה לא לנסות אחרת ?
החיים פה יכולים להראות שונה, עם תפיסה שונה גם מערכת החינוך תיתן משהו שונה. כי החינוך יהיה משהו חשוב.
Comments