ובמבט אל האופק

כדי לגזור מטרות למערכת החינוך צריך חזון, הסתכלות קדימה אל עבר האופק ודמיון של האידיאל של מה שהיינו רוצים לתת לילדים במערכת החינוך.

יש לא מעט בתי ספר שחזונם חקוק על דפי האינטרנט ואולי גם מוצג פה ושם על קירות בתי הספר, יש בתי ספר שבכלל לא קיים להם חזון, שפועלים מכוח האינרציה.

אלו שכן כתבו חזון , הרוב סובב סביב קהילה, אזרח טוב ותורם וכו וכו.

אני לא רוצה להישמע מזלזלת אבל זה בכל זאת איזשהו שטנץ שחוזר על עצמו שבהסתכלות שלו הוא מאוד חברתי.

הייתי רוצה לשנות הסתכלות, מהסתכלות חיצונית להסתכלות פנימית ואם אני מסתכלת אל עבר האופק הייתי רוצה את המטרות הבאות :

א. שילד יחווה הכלה וקבלה במערכת החינוך ממבוגר אחד לפחות.

ב. שילד יכיר כלים להתמודדות עם מצבי לחץ ועם מצבים מאתגרים.

ג. שילד יכיר את עצמו באופן מעמיק.

ד. שילד ידע לחקור ולנתב את עצמו לעבר תחומים המעניינים אותו.

ה. שילד יקבל כלים בלעשות בחירות.

ו. שילד יקבל כלים איך להתמודד עם בחירות.

ז. שילד ילמד דרכי תקשורת - שידע לבטא את רצונותיו, רגשותיו.....

ח. שילד ידע להקשיב לדעות שונות משלו ולא להרגיש מאוים מהם.

ט. שילד ידע להתמודד עם חוויות המופיעות במרחב שלו מתוך לקיחת אחריות.

י. שילד ידע שיש לו את היכולת לשנות את ההתנסויות המופיעות במרחב שלו.

יא. שילד ידע להיעזר במקרים בהם הוא מתקשה.

יב. שילד ידע לראות את היופי בתוכו באופן מעמיק ככל שהשנים מתקדמות

בגישה הזו - הילד באמת במרכז, הקהילה תרוויח מזה בוודאות אבל קודם כל הילד.

הילד לומד שמותר לו להיות הוא עצמו, שמותר לו להתקיים, לומד תקשורת, אהבה עצמית, האומץ לשנות, לבחור.

אלו הכלים והחוויות שהייתי רוצה לילדים שיוצאים ממערכת החינוך. איך זה יתרום לקהילה אחר כך ? זה יקרה באופן טבעי.

ואז מה נגזר מזה ? האם עדיין לומדים ? כן עדיין לומדים. אבל העברת הידע היא חלק מהכלים להשגת המטרות למעלה. הקניית ידע מרחיבה את עולם האפשרויות חושפת לתחומי עניין ויוצרת את הרצון לבחור מבין מגוון התחומים המופיעים.

אז הידע נשאר, אפשר באופנים שונים ותמיד להתייחס אליו לא כמהות, אלא כמרכיב בתמונה הכוללת. זה כיף להעביר ידע אבל לא ניתן בבית ספר לנתק את זה מההתנסות והחוויה הכוללת של הילד.

האם משאירים מבחנים ? כן למה לא. אפשר פחות, אפשר מגוון, אפשר בדרכים יצירתיות. אבל יש במבחנים התמודדות עם הצלחה כשלון, אחריות, מחשבה שינוי כיוון אם צריך, בחירה כמה אני משקיע, השוואה, התמדה, רצון להצליח. כן מה לעשות זה חלק מהעניין של להבחן. אבל שוב זה לא מהות הכל זה כלי.

בעזרתו ניתן לקיים שיח, ליצור עבודה פנימית להתמודד, וכו.

מה משתנה ? הסתכלות תהליכית. יותר השקעה רעיון של תהליך, כן הייתי מדללת את כמות החומר הנלמד. מעמיקה בפן האישי. יותר שעות חינוך, עם חומר רלוונטי לשעות האלה. תכנית חינוכית אמיתית, לא מונחתת ןבנויה מנושאים נושאים שלכאורה אין ביניהם קשר, תכנית מוגדרת מבחינת תכנים, דילמות, תכנית לימודים אמיתית.

למשל :

שעת דיון,

שעתיים חברתיות ,בהן יש התנסות חברתית שבועית - שיעור חברתי, שיתופים אישיים, בישול משותף, משימה משותפת, ביקור קהילתי....

שעה אזרחית - כן לומדים אזרחות בתיכון אבל מאוד מנותק מהשטח, להעביר את זה לחינוך, לתת את הידע אבל להוסיף את השיח סביב זה. יש מורים לאזרחות שעושים את זה הייתי מעבירה את זה לחינוך כדי שישתלב עם התהליכים האישיים של הילדים.

מתמטיקה - המון שעות לאורך המון שנים, מקצוע עם המון לחץ. יש לה את הקסם שלה ההתמודדות עם המתמטיקה היא אחת ההתמודדויות היותר מאתגרות בבית ספר אחת ההתמודדיות היותר מלמדות על עצמי ועל הדרך שלי. אבל אני מוצאת את זה עם השנים פחות חשוב, יש עוד דרכים למדוד התמודדות וללמוד על עצמי. המסר שמועבר כשאתה לא בטופ הוא שאתה לא הכי חכם בעולם, זה מיותר. וכמות השעות ????? על מה ולמה.

5% מהאוכלוסיה מתעניינים במוסיקה, 5% במחול, 5% באדריכלות, 5% תכנות (זה רק נראה יותר אבל זה לא...זו בועה תמידית), 5% בספרות , כמה לדעתכם במתמטיקה ? נכון אותו הדבר 5%. את המוגבר של ה5 יחל אפשר להפוך למגמה. מי שרוצה שילך.

ושהמדינה תפסיק להיות בלחץ מכמות המסיימים 5 יחל. יש כל כך הרבה אנשים משמעותיים שאני בספק אם סיימו 5 יח"ל במתמטיקה. איך זה הפך להיות חזות הכל ??? לא ברור.

הרבה שעות מערכת יתפנו אם נוריד את הרגל מהגז בנושא הזה. כך גם באנגלית.

לא שיש לי התנגדות למקצועות האלה אלא למה שנוצר סביבם , ולכמות השעות שהם צורכים, והמסר הסמוי שממשיך אח"כ לחברה הישראלית, שהריאליים יותר איכותיים מההומנים. זה בקטנה זה הרבה יותר גדול מזה.

יש תחומים מעניינים בבית ספר : מוסיקה, מחול, תקשורת, תנך, היסטוריה, ספרות, אזרחות, מדעי החברה, מדעי המחשב, רובוטיקה, ערבית, אדריכלות.....

אבל אי אפשר הכל. זו שאלה מעניינת איפה הייתי משקיעה יותר איפה פחות. שעות הלימוד כיום יכולות להגיע למימדים מפלצתיים. יום לימודים שמסתיים ב - 15:15 ו 16:00 זה סטנדרט אבל זה יכול לגלוש גם ל - 17:00/18:00 בשביל מה תלמידים זקוקים לכל כך הרבה שעות לימוד ?

מבנה יום לימודים צריך להיות הגיוני כמו שדרוש שינוי במשק (ראו פוסט על שינוי....) כך גם יום הלימודים צריך להיות ממונן.

6 שעות לימוד יומיות זה די והותר בכיתות הגבוהות. ניתן גם להוריד את מספר השעות בכיתות הנמוכות ל4/5.

וכן שוב נוצרת בעיית תיאום הזמנים בין ילדים להורים אבל זה לפוסט אחר.

העומס הזה הוא מיותר, לא מתאים ללא כל מחשבה הגיונית. להוריד להוריד להוריד שעות. אני אישית למדתי באופן הזה ולא נגרע ממני כלום. רוצים למשוך את יום הלימודים ? שיהיו עוד זמן בבית ספר ? אז שהצהריים יהפוך לחוויה אישית או חברתית. למשל - שיעורי חינוך, עבודה מחוץ לכיתה, הכנת עבודות משותפות/קבוצתיות, פרויקט משותף, פרויקט אישי, מפגשים , דיונים, סיורים סביבתיים, כל אחד ומה שמושך אותו. זמן התפתחות אני קוראת לו, הורדת הרגל מהגז, זמן לנשום, לעבד, להשתחרר.

.

למה מורים עוזבים את המערכת? >>

<< תיקונים