למה הלכתי להיות מורה ? התשובה הזו היא תשובה משתנה כל הזמן. לתקופת מה חלק מהתשובה הייתה כדי להגן על ילדים. בהבנה שלי בתחושה שלי אנשים צריכים ליווי תמידי. זה משהו שתמיד הרגשתי שחסר לי מגיל צעיר. לא הצלחתי להבין איך דברים קורים בעיקר דברים רעים בלי שמישהו מלווה. לא העזתי כמובן לגעת בשאלה איך בכלל דברים כל כך רעים קורים ? אבל העניין של הליווי תמיד בער בי - מישהו שאפשר לדבר אתו, לספר לו ולסמוך עליו בעיניים עצומות. לאו דווקא שיעשה את הדבר הנכון אלא שהוא לטובתך ובצד שלך. זה משהו שהיה חסר לי מהרגע הראשון שהגחתי לעולם. לא חייתי בתחושה שמישהו לצידי ומישהו מלווה אותי ושיש מישהו שאני יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות. זו תחושה אישית פנימית, היא לא מדויקת, היא קורית מהמון סיבות אבל היא מעוותת ביסודה. מצד שני היא חלק מהשיעור האישי שלי והיא שהביאה אותי למקום שאני נמצאת בו היום כמורה ויותר מהכל - כאמא. אז כשמדברים הרבה פעמים על שליחות בהוראה, ככה הייתי אני כשהגעתי להוראה, יותר נכון, לא כשהגעתי להוראה אלא אחרי שהפכתי למורה שיכולה להחזיק כיתה ולמורה שבטוחה במה שהיא מביאה, כי גם זה לקח לי זמן בהתחלה. אבל ברגע "שלמדתי ללכת" זה מה שעסקתי בו, הרצון להחזיק עבור התלמידים שלי עולם בטוח. וסביב זה התנהלתי. איך פורטים דבר כזה למעשים ? זה אומר שאני מוכנה להילחם בשבילם בכל מלחמה שהם מגישים לי לשולחן :
- המורה שדיבר אליהם לא יפה
- המורה שלא נתן ציון הגשה הוגן
- המורה שמאחר קבוע לשיעור
- זה שלא סופר אותם
- זו שהשפילה
- זו שלא הקשיבה בדיוק כמו שהם רוצים
- זו שלא יודעת את החומר מספיק טוב
- זו שלא נתנה הזדמנות
אני לא צריכה לספר לכם כמה סיפורים יכולים לצאת מבית ספר. אבל באיזשהו שלב תפסתי את עצמי, הרגשתי שאני לא לגמרי מדויקת עם זה. קל לשבת ולהתלונן ואני שיודעת היטב שמה שבפנים הוא מה שבחוץ, צריכה לקחת אותם עוד צעד קדימה. הצעד של לקיחת אחריות אישית. אבל אחריות אישית היא נושא עמוק. הרבה מורים מתוסכלים מכמה התלמידים שלהם לא לוקחים אחריות על ההתנהלות שלהם. אבל לא בדיוק לזה אני מתכוונת אלא לתוצר לוואי של זה. אני מתכוונת לרעיון שכל מה שקורה לי אני מייצר/ת בצורה כזו או אחרת. הבחוץ הוא ההשתקפות של זה. זו לא שיחה שאני ממש יכולה לנהל ככה ישירות בתוך הכיתה. זה עוד מוקדם. ואם תשאלו אותי לאן הייתי רוצה שבית ספר יצעד אז בדיוק למקום הזה. אבל זה מקדים את המאוחר.
בכל אופן המטרה השתנתה מעט. למה היא השתנתה ? זה לא שהליווי לא חשוב, הוא עדיין חשוב מאוד בעיני, אבל הוא צריך להיעשות בהסתכלות שונה. המחשבה הזו שמישהו יהיה בצד שלהם היא מוטעה, באה מאג'נדה של מלחמה, והמון סבל. והם שחכמים ממני בהרבה נמצאים במקומות שהם יודעים ומתוכנתים אחרת. איך מטרה חינוכית משתנה ? לפי ההתפתחות שלי. גם זה חלק מהמהות שלי בבית ספר, ההבנה שהם המראה שלי בכל רגע. וההבנה שאני מתפתחת והם מתפתחים וכל הזמן אני מביאה איתי משהו אחר. איך כל מה שכתוב כאן נפרט לחיי היום יום ? בואו נתחיל ונראה.