קיים מתח בין מחנכים למורים מקצועיים. המתח הזה לרוב מתודלק על ידי המנהלים. מנהלים נוטים להעדיף מורים שלוקחים על עצמם חינוך. הם מסתכלים עליהם כעל חוד החנית, כמורים שמוכנים לתת מעצמם מעבר ועוד דברים, שהאמת אני קוראת להם בלה בלה בלה.
אחד הדברים המצחיקים שמישהו אמר לי פעם זה שהוא לא ראה מעולם מקום עם משכורת כל כך נמוכה ואגו כל כך מנופח. ככל שהמשכורת של המורים נמוכה האגו בשמיים. לא ברור הדבר הזה בעולם ההוראה, האם העבודה עם הילדים ? התחושה של כוח בידיים ? הצדקנות ? בכל מקרה בבית ספר יש אגו זו עובדה.
והדבר הזה של להיות מחנך הוא עוד תפקיד במכונה המשומנת של האגו. הרי לפחות בחטיבה ובתיכון כמה שעות חינוך כבר יש לנו ? אנחנו פוגשים את התלמידים מעט. חינוך דרך אגב לא ממלא משרה מלאה. מכאן נגזר שכל מחנך הוא בהכרח גם מורה מקצועי. אז ההפרדה בין השניים היא מלאכותית ולא נכונה.
וככל שמתחזקים אותה, כך נוצרים שני מחנות מורים מקצועיים מול מחנכים. איך זה בא לידי ביטוי ? כשיש קונפליקט עם תלמיד - בעיני המורה המקצועי, המחנך לא אחת "בצד של התלמיד וההורים", מכיל יותר מדי, ומאפשר יד חופשית ולא שם גבולות. בעיני המחנך, המורה המקצועי קשוח מדי, לא מתחשב , לא אמפתי, קטנוני.
המורה המקצועי מרגיש לא פעם שלא מעריכים את דעתו, שהיא בכלל לא נשמעת. זה יכול לבוא לידי ביטוי סביב ארוע מסוים וזה יכול לבוא לידי ביטוי בישיבות פדגוגיות.
המחנך ירגיש שהמורה המקצועי מתעקש שלא תמיד בצדק שהוא לא רואה את התלמיד והקשיים שלו. אפשר עוד ועוד להעמיק פה.
ברור שהאמת תמיד איפשהו באמצע , אין אמת אחת וכל נקודת מבט היא נכונה, וכמובן סובייקטיבית. חלק מהפתרון ל"מחנאות" הזו הוא שיתוף מידע. למחנך יש לא פעם נקודת מבט רחבה יותר, יש לו לרוב יותר רקע על התלמיד, התפקיד של המחנך לשתף את המורים המקצועיים בידע הזה. ראיתי לא אחת מחנכים ואף מנהלים שחושבים שלא נכון לשתף מורים מקצועיים בידע על התלמידים. למה ? אי אפשר לסמוך עליהם ? זה לא הגיוני בעיני. נכון שלא בהכל צריך לשתף , יש מקרים בהם זה לא נכון לתלמיד. אבל צריך להיות מופעל שיקול דעת. לא אחת מחנך "נהנה" מזה שהוא יודע.
היה לנו מקרה השנה של תלמידה עם נטייה לאובדנות. היא מטופלת ומלווה בבית באופן צמוד, ע"י פסיכיאטר, פסיכולוגית צמודה, כדורים, וכמובן ההורים כל הזמן עם היד על הדופק. את מי לא עדכנו ? כמובן את המורים המקצועיים. במהלך ישיבה פדגוגית המחנכת ביקשה להתייחס אל התלמידה בעדינות בגלל המצב הרגשי העדין. המורים נזעקו , ובצדק. איך לא ידענו עד עכשיו ? המורה לפיסיקה סיפר שחשב שהיא עצלנית ולא מוכנה להשקיע, שדרש ממנה להגיע יותר. ופתאום גילה שיכול להיות שהוא לחץ עליה יותר מדי. הוא כעס ואמר שאם היה קורה משהו זה היה על המצפון שלו ואיך לא שיתפו אותו.
הנה דוגמא לחוסר תקשורת, למחשבה שמורה מקצועי הוא לא מספיק חשוב או איכותי כדי שישתפו אותו, הנה דוגמא לכך שההתנהלות הזו היא לא לטובת התלמיד.
לי יש תלמידה בכיתה שעברה אירוע טראומטי שנחשפתי אליו רק במקרה ואני לא יודעת לומר מה ההשלכות שלו על חייה, אני עוקבת ומלווה מרחוק, ואני שם כשיש נפילות רגשיות. את המורים המקצועיים שמלווים אותה עדכנתי שיש להתייחס אליה יותר בעדינות ושאם יש קושי רגשי אני תמיד זמינה ואפשר לקרוא לי אם הם מרגישים שיש צורך. אז לפעמים יש קשיים והתפרצויות אבל ראיתי שהמורים יודעים יפה להתמודד עם זה, אם באותו רגע הם לא יכולים להתפנות הם מעדכנים אותי ואז אני ניגשת. אני בכל מקרה שואלת את המורים המקצועיים על התפקוד השוטף שלה, ולפעמים מבקשת עבורה הקלות, אבל בהתאם למה שהמורה המקצועי מרגיש שנכון לתת. המורה למתמטיקה למשל שמה גבול כלשהו השנה ובצדק, וזה גרם לתלמידה להיאסף ולהיות ממוקדת ומרוכזת לקראת הבגרות.
כמו בכל דבר זה הריקוד העדין של שיתוף פעולה וכבוד בין כל הגורמים. ואותו עקרון שתמיד חוזר על עצמו כל אחד רוצה שיראו אותו שיעריכו את העבודה שלו. מאוד חשוב למורה מקצועי שמחנך הכיתה יראה את העבודה שלו עם הכיתה, ויתן לו קרדיט על כך, ולמחנך - שהמורה המקצועי יכבד את המרחב שלו ואת מה שהוא עושה.
אצלי כמחנכת זה מדובר בכיתה גם עם התלמידים. לפעמים הם מתלוננים על מורה כזה או אחר שמלמד אותם. אני נותנת להם מקום להתבטא, אני לא אחת מזדהה איתם. אבל אחד העקרונות שאני מדברת איתם עלין זה שצריך ללמוד להסתדר עם המורה שמלמד אותך, אני מספרת להם איך אני ניגשת למורה הזה, מבחינת תקשורת, או שאחד התלמידים בכיתה מתאר איך הוא מצליח להסתדר עם אותו מורה, אנחנו מפצחים יחד את הדרך. ככה שהם גם מקבלים כלים להתמודד עם אנשים שונים. זה אחד מנושאי הדיון היותר אהובים עלי כמחנכת כי אני רואה מול עיני איך הם בונים אסטרטגיות של תקשורת.
המחנאות בכל אופן פוגעת מאוד בשני הצדדים וזה ממש לפתחם של המנהלים והיועצות לשנות פאזה וגישה.
Comments