זו שאלת השאלות, למה באמת ילד זקוק כשהוא מגיע לבית ספר ? מה מערכת החינוך יכולה לתת לו כיום ? מה היא באמת אמורה לתת לו ?
אז אולי צריך לשחרר כמה מילים שכבר לא ממש מתאימות כמו בית ספר וחינוך.
ואולי נמצא שם חדש מאוחר יותר.
אבל מה באמת ילד צריך לקבל ?
קודם כל מקום בטוח. אני לא מדברת על הטרוויאלי שזה אומר מוגנות פיזית ומעט רגשית. על משהו מעבר.
מקום שהוא יכול להיות בו באמת הוא, שהוא יכול לבטא את עצמו ואת המחשבות שלו מבלי לחשוש שזה לא בסדר מה שהוא אומר. מקום שהוא לא שיפוטי. קצת מצחיק לדבר על מקום כי מה שבונה את כל הדבר הזה הוא בני אדם כמובן.
ועוד ברור שאני לא מצפה שזה יגיע מקבוצת השווים, כלומר בני גילו או בכלל ילדים אחרים שנמצאים יחד איתו.
קבוצת השווים וההתכנסות של ילדים יחד היא חלק מההתנסות של ילדים בלמצוא את מקומם, לבחון את הגבולות שלהם, ליצור תקשורת , לבטא את עצמם ועד מלא.
אבל מבחינת הצוות המלווה, המטרה של הצוות היא לתת לילד מקום אמיתי לצמיחה. למה דווקא בבית ספר ?
אני יכולה להעיד כאמא ומורה שיותר קל להתמודד עם קשיים, חששות או כל דבר אחר שילדים אחרים מביאים מאשר הילדים שלי. אני פחות מעורבת כשמדובר בתלמידים שלי, פחות כואב לי, פחות מרגישה אשמה או אחריות שבגללי יש להם דבר כזה או אחר.
אז ככה זה כנראה בבתים של כולנו. בית הוא מעין כר התנסות ולא תמיד כיפי, וגם לא אמור להיות כזה. בבית יכול להיות הכל מהכל : אהבה, שמחה, כאב , צער, כעס, שיפוטיות, פרגון , שיתופי פעולה. אבל יש משהו שלא יכול להתקיים בבית והוא ראייה נקיה או חדה של המציאות. זה פשוט לא יכול לקרות, בגלל עומס הרגשות, בגלל האינטנסיביות, בגלל תחושות האשמה האוטומטיות שיש להורים, בגלל הפחדים שיש לכל אחד אנשי הבית ובראשם ההורים, בגלל ההיסטוריה הבין דורית. בית הוא מקום נהדר לגדול ולהשתנות וללמוד ממנו. לא סתם נבחר דווקא הבית הספציפי הזה עבור כל אחד מאלו ששייכים אליו לטוב ולרע . אבל הוא לא יכול להיות מקום אובייקטיבי שמסתכל במבט רחב ורואה את תמונת העל. זה כמעט בלתי אפשרי.
אז אם רגע נפשיט את מערכת החינוך, ניתן לה בכלל שם אחר, לא יודעת עדיין מהו. כן הייתי משאירה את המילה בית, אבל ההמשך אחר. 'בית התפתחות', 'בית התנסות', 'בית למידה'.....לא בדיוק יודעת, אולי יגיעו רעיונות אחרים מכם.
בכל אופן מה שחשוב לבנות בבית הלמידה החדש זה את המקום הבטוח.
ואגדיר שוב את המהות של מקום בטוח ואחר כך את הסיבות למקום כזה, את הדרישה מהמבוגרים במקום כזה, ואת הקשיים.
המהות
מקום בו ילד פוגש מבוגרים, אשר יש להם את היכולת לראות את הילד באופן בהיר מעבר להגנות והחומות שפיתח.
מקום בו ילד יכול לבטא ולומר את כל מגוון רגשותיו ומחשבותיו בפני אדם מבוגר ללא שיפוט.
מקום בו יש עיבוד והכוונה של ההתנסויות של הילד, הן בבית הלמידה והן בעולם שבחוץ.
מקום שמאפשר חוויות והתנסויות מאתגרות אך מוחזקות, אישיות וחברתיות.
מקום שמאפשר לילד להתקדם בהתאם ליכולותיו, רצונותיו וצרכיו.
למה ??
בעצם בית ספר נותן חלק מהמהות הזו בצורה כזו או אחרת שלא ביודעין.
בעיקר את הרעיון של חוויות התנסויות מאתגרות אישיות וחברתיות.
קיבוץ של הרבה ילדים יחד שלומדים יחד, מאתגר אותם להצליח בלימודים באופן אישי והשוואתי.
חוויות משותפות כמו טיולים, טקסים, ואירועים שונים מייצרים באופן טבעי את ההתנסויות החברתיות.
מה חסר ? המקום הבטוח. שזה אומר שאין שיפוטיות, יש הכלה, יש ראייה רחבה מעבר לאתגר המקומי הלימודי/חברתי, יש היכרות מעמיקה יותר.
הדבר הזה חשוב כי בית ספר הוא הזדמנות שאין ולא תחזור בשום צורה בחיים שאחרי. ובית ספר הוא הזדמנות שלא קיימת בשאר החיים. הזדמנות למה ?
הזדמנות לחוות מקום נקי. אין את האופציה הזו בבית בגלל מה שתיארתי קודם. בית הוא מקום שבו כל אחד צריך למצוא את מקומו וזה תהליך ארוך טווח של 80/90 ולפעמים גם 100 ויותר שנים.
היתרון של בית למידה שהוא יכול לספק כלים להתמודדות ,יכול להיות יותר אובייקטיבי, יכול לתת התנסות שהילד לא חווה ולא יחווה בנקודת הזמן שהוא נמצא בה בשום מקום. היתרון של אופציה כזו הוא לחוות את תחושה של בטחון, של הזכות להיות מי שאתה ללא הפחדים האישיים או הפחדים של ההורים, הזכות לשחרר חלק מהפחדים. היתרון של בית למידה כזה הוא בנתינה של התחושה שאתה לא לבד, שמלווים אותך, רואים אותך, יודעים מי אתה, מכירים אותך, ומאפשרים לך להתפתח בקצב שלך. מאפשרים לשאול שאלות מכל הסוגים, לחשוב מחשבות מכל הסוגים, לדבר אותם, לעבד אותם.
דבר כזה יכול לבנות ילדים עם חוסן, עם יכולת התמודדות, עם התפתחות רגשית עמוקה, עם יכולת תקשורת גבוהה, עם יכולת לסלוח, עם יכולת להכיל אחרים, עם בטחון במי שהוא, יכול לתת כר להתפתחות אישית, מקפצה משמעותית להמשך.
משתמע מכך שאנחנו בסוג של מערכת טיפולית. יש בזה משהו אבל לא לגמרי. זה לא שכל ילד יגיע לפגישה שבועית קבועה על כל החוויות שהיו לו במהלך השבוע. אבל כשקורה משהו הוא יודע שיש כתובת שיש למי לפנות ושהוא לא צריך לחשוש לשתף. הוא יודע שהמערכת מוחזקת ומכוונת. שלמערכת יש את היכולת להכיל אותו.
התחושה הזו של לתת בטחון ושאתה בידיים בטוחות היא תחושה שיוצרת פלאים, ונותנת את הפתח להתפתחות , צמיחה וגדילה, יוצרת אמון ואמונה בחיים, גם עבור הילד וגם עבור ההורים. גם הורה צריך להרגיש שילד נמצא בידיים בטוחות בבית הלמידה.
ברור לחלוטין שזו לא תחושה שקיימת כיום במערכת. ובכלל בחיים. בנייה של אמון ואמונה היא אתגר כמעט בלתי אפשרי למבוגר. אם למבוגר קיימת אמונה , ואני פחות מדברת על אמונה דתית עיוורת, אלא אמונה בחיים, אמונה שהכל נכון הכל מדויק , מבוגר שיש לו את זה יודע כמה זה משמעותי לחיים, להתפתחות ולהתקדמות בהם, כמה זה משחרר פחדים. ואם יש למערכת את האפשרות לתת את הבסיס הזה לכל ילד וילד זה בעיני פלא.
מיהו מבוגר בבית הלמידה
מבוגר שחי ועובר תהליכי התפתחות באופן תמידי,
מבוגר שבגישה שלו לילדים הוא נקי ויכול לראות את המעבר
מבוגר שיכול להכיל הרבה ילדים
מבוגר שיכול רוב הזמן לא להיות שיפוטי
מבוגר ששואל את עצמו שאלות ולומד מהם בתוך התנסויות וחוויות שמערערות אותו
מבוגר שיכול להכיל תהליכים ארוכי טווח
מבוגר שלוקח אחריות על המרחב שלו
מבוגר שמוכן ומסוגל לראות את התמונה הרחבה
מבוגר שיודע לעבוד עם האגו שלו
מבוגר עם השכלה רחבה
מבוגר שרוצה לתת
מבוגר שיכול להכיל מפגשים מאתגרים בבית הלמידה ויכול ולצמוח מהם ולעזור לילדים לצמוח מהם
מבוגר שיודע את המשמעות של אמונה ושיש לו אותה או בונה אותה
הקשיים
שינוי תפיסתי
שינוי מבנה בית הספר/בית הלמידה
גיוס מורים או מלווים מתאימים
Comments